פרק 5: מהמשקל ועד בגד המטרה: איך להפסיק להילחם בגוף (גם בגיל המעבר)

שלום וברוכות הבאות לפודקאסט שלי, אני עדי יאנה, דיאטנית קלינית, ואני מלווה נשים בתהליך שינוי שמתחיל הרבה לפני הצלחת. בפודקאסט הזה אני אפתח לכן דלת לעולם שבו התזונה היא לא עוד תפריט, אלא מערכת יחסים שלמה, כזו רוליסטית שרואה את היום, את השגרה וגם את המחשבות, המחשבות המחבלות שלנו עם עצמנו, וזו מערכת יחסים שבאמת צריכה לקבל את המקום שלה. זה פודקאסט על אוכל אבל לא על תפריטים, על אכילה, אבל בעיקר על מה משפיע ומנהל אותה. בכל פרק אני מביאה מחשבה, תובנה או זווית אחרת, כאלה שעוזרים לנו לעשות קצת סדר בתוך כל הרעש ולבנות בחירות שמחזיקות לאורך זמן. מספרים! מספרים הם חלק מהחיים שלנו, הם מציינים תאריכים, חגים, מחירים, אבל לפעמים המספרים גם יכולים להלחיץ אותנו, כמו ציון או יתרה בחשבון הבנק וגם המשקל! ונראה שנשים רבות מרגישות שהמספר על המשקל נותן להן איזשהו ציון, הוא מכתיב מה מותר להן לאכול וכמה כחלק מהנה, זה השבוע שהיה לי, בואו נראה האם באמת הצלחתי… אני בטוחה שזו סיטואציה שלא מעט מכן מכירות את הרגע הדרמטי, המשמעותי, אולי אפילו המפחיד הזה שעולים על המשקל, עד שאנחנו רואות את המספר, או שאנחנו מאוד מרוצות, או שאנחנו מאוד מאוכזבות, אבל איך זה יכול להיות? הרי השבוע אכלתי מסודר, ממש השתדלתי להתמיד עם התפריט, אפילו עשיתי הליכה כנגד לכל הסיכויים, אני מצפה לראות ירידה! מה זה אני מצפה לראות ירידה? מגיע לי לראות ירידה! איך אין פה משאית מדליות על השבוע שהיה לי? והמספר? לא מפרגן באותה מידה, או אפילו עולה! באותו רגע משהו בפנים נשבר, הרבה פעמים אנחנו נלך לשיח של מה? בשביל זה עבדתי כל כך קשה השבוע? בשביל זה ויתרתי, בחרתי, בישלתי? אם זה מה שאני מקבלת, אז מה זה משנה? בגישה הזו, כמה דברים קורים, קודם כל, המספר על משקל לא תמיד רואה את הוויתורים, או את הקשיים, או את השבוע שהיה לי…השבוע הייתי בין עבודה לבין ילדה חולה, השבוע היו לי פגישות אל תוך הלילה, או הייתי צריכה להכין מצגות אל תוך הלילה, השבוע היו לי כל כך הרבה אירועים, ובכל אירוע, אני נשבעת, אני באמת, הצלחת שלי הייתה כל כך ככה מחושבת, ותמיד היו לי רקות, ואני עשיתי הכל נכון! ויש פה רגע מאוד מאוד קשה שאנחנו מפספסות את כל ההצלחות של השבוע, והוא בעצם מתנקז לכדי מספר, והמספר הזה הוא לא כולל את הקלוריות עליהן ויתרנו, הוא לא כולל את היישום של הרגלים, של הקושי לדאוג לעצמי גם כשמרתון החיים קורה, ואז מה שווה התהליך? ואז הדרך מפה אל המטבח היא מאוד קצרה, כי למה אני אוכלת בריא? הרירק בשביל המשקל, אז למה לטרוח ולעשות לעצמי סיר של מרק, או ירקות מוקפצים, או סלט, ולמה להכין לעצמי קופסאות? אני אחזור למה שהיה, אני אוכל על הדרך, אני אזמין, אני לא אזין את עצמי. אנחנו מפספסות את המטרה, כי מעבר למשקל, אנחנו עושות ״אביוז״ של אוכל ואנחנו שוכחות שקודם כל לאוכל, רגע לפני המשקל, הוא גורם שמזין אותי, שבונה את הסידן בעצמות, את הרקמות, את השרירים, הוא בונה אותנו, לאימהות שבינינו, אז אנחנו גם מהוות דוגמה באכילה שלנו, או באי האכילה שלנו, גם לדור הבא. אנחנו יכולות להגיד, תאכלו ירקות, זה בריא זה בריא, אבל אם אנחנו לא נדאג לצלחת ירקות גם עבור עצמנו, ואם הצלחת שלנו, למי בכלל יש צלחת? הצלחת שלנו זה בעצם כל החבלים שהילדים ישאירו, אז אם אנחנו לא נדאג לעצמנו, אז מה הילדים לומדים מאיתנו? אז זה ציר אחד שמתפספס קשות. הדבר השני הוא התחושות הקשות אל מול הגוף, כי הגוף אכזב, אז עכשיו אני הולכת למסע של האבסה עצמית, שהמטרה שלה היא לא עונג ותענוגה, אלא עונש, ענישה, אני אוכל דווקא, אני אוכל עד שאני ארגיש פיצוץ כל כך לא נעים, עד שאני רוצה לשנוא את הגוף שלי, ומהאבסה הזו הרבה פעמים אנחנו נלך לצמצום, לצום, והפינג פונג, גם הרגשי וגם התזונתי, חוזר חלילה. יש כאלה שזה יום כך יום כך, ויש כאלה שזה שבוע כך ושבוע כך. אז רגע, בואו נתחיל שניה להבין מה הסיפור עם המשקל? למה המשקל ״משקר״ לנו, או למה המשקל לא תמיד מייצג את מה שאנחנו אפילו מרגישות? אז משקל בצורה הכי יבשה הוא נתון פיזיקלי ולא מדד לערך עצמי, הוא לא מפריד בין מסת שומן למסת שריר או לנוזל, או אפילו לתוכן המעיים שלי שלא התרוקנתי עד הסוף. ובפועל אתן תראו שינוי במשקל מהבוקר לערב, זה בדיוק הנוזלים, תוכן המעיים, יציאות שיש לנו ועוד… אז מה גורם למשקל את התנודות האלה? קודם כל מלח ופחמימות. אכלנו ארוחה עם קצת יותר נתרן, הוספנו אבקת מרק, אכלנו איזה אסייתי, השתמשנו בהרבה סויה.. הגוף אוגר מים כדי לאזן את זה עניין של אלקטרוליטים, הורמונים בסייקל החודשי, רמות הפרוגסטרון והאסטרוגן משתנות וזה משפיע על אצירת נוזלים. המשקל יעלה סביב הווסת וגם סביב הביוץ, יש כאלה שממש מרגישות את ימי הביוץ, ברמת המשקל, ברמת הנפיחות. גיל המעבר! גיל המעבר, הסערה ההורמונלית, קשה לחזות אותה, קשה לצפות אותה, אם אישה בגיל הפוריות עדיין, עם וסת סדירה, יודעת לחזות שעכשיו לא כדאי לה להעלות על המשקל כי היא בביוץ או כי היא רגע לפני וסת, אז אישה בגיל המעבר לא יודעת לצפות את זה, לא יודעת לחזות את זה ואז גם לא יודעת להתאים את הציפיות. תיקון של השריר. עשית אימון, עשית אימון כוח, השריר צובר נוזלים כחלק מתהליך הבנייה וה- recovery שלו, שלא ההתאוששות. זאת אומרת המסר הוא שהמשקל לא באמת יודע מי את, המספר על המשקל, הוא לא יודע שהיית אמא סבלנית, הוא לא יודע שהצלחת להכיל את כל אחד מהילדים עם כל הקשיים והדברים והחבילה שלו, הוא לא יודע שעשית בחירות מדהימות, הוא מודד מסה, הוא מודד משקל וכשאנחנו נותנות לו כל כך הרבה משקל ונותנות לו לשלוט במצב הרוח שלנו, אנחנו בעצם בוחרות בחירה מאוד מאוד קשה. וכשאנחנו נותנות לו לקבוע את מצב הרוח שלנו, אז השינוי התזונתי, השינוי בהרגלים, אפילו להבחין שנייה בתחושה שלי עם עצמי, אני מרגישה טוב, אני מרגישה קלילה, אני מרגישה עוצמה על הבחירות שהיו לי, אני מרגישה כבוד לגוף שלי, לא אכלתי כל מה שהזדמן כי הוא היה, חשבתי, בחרתי דווקא את הקרואסון הזה ולא איזה מאפה אחר שהציעו לי, בחרתי באירוע הזה הכי טוב שהיה, אכלתי פשטידה ועצרתי כי היא לא הייתה לי טעימה, אז בחרתי לבחור מה טעים לי ומה נעים לי. וכשאנחנו בעצם שוכחות את זה ונותנות למספר על המשקל לקבוע את הערך שלנו, אנחנו בהחלט בהחלט חוטאות לדרך ולתהליך. אז בואו נדבר רגע קצת על מספרים כי בסוף אנחנו חברה כזו שצריכה לדעת, תנו לי מספר, כמה קיבלתי, איך אני, איך אני? אז קצב ירידה הממוצע לאישה, וזה מאוד משתנה מה המשקל ההתחלתי, ומה הנתונים הבסיסיים שלה ומה הגיל שלה,מומה עבר של הדיאטות הוא בערך בממוצע חצי קילו בשבוע. דבר נוסף אנחנו הרבה פעמים נראה איזשהו בוסט של ירידה משמעותית של שניים, בערך שניים שלושה קילו תלוי מאוד כל אחת והנתונים שאמרתי קודם, ירידה משמעותית ובעצם פתאום יש לנו ציפיות שכל שבוע נרד את אותו מספר שירדנו, אבל הרוב הגדול הוא נוזלים וחשוב להבין את זה כדי לא לצפות שזאת תהיה ירידה בכל שבוע, וגם לזכור שאנחנו מדברות על קצב ירידה ממוצע, זאת אומרת אנחנו צריכות להבין שלפעמים זה יהיה יותר ולפעמים זה יהיה פחות. ואנחנו צריכות לזכור שמשקל הוא טווח. אני חוזרת על זה כל כך הרבה בקליניקה אל מול המטופלות שלי. משקל הוא משקל הוא לא מספר אבסלוטי, הוא טווח, הוא יכול להיות חצי קילו יותר וחצי קילו פחות, לכאן או לכאן, ואני עדיין בטווח שלי. זאת אומרת שאם אני שוקלת 60, ויום יומיים למחרת אני שוקלת שישים וחצי, אני עדיין סביב אותו מספר שראיתי. ולכן באמת לא כדאי להשקל כל יום, גם כי אנחנו לא במרוץ ובמרדף וגם מתוך ההבנה שמשקל הוא באמת באמת משתנה. ומה לגבי גיל המעבר? אז הממוצע פה גם משתנה. אישה בגיל המעבר עולה בממוצע קילו וחצי אם היא לא משנה את ההרגלים, ולכן קצב הירידה, הממוצע עבור אישה בגיל המעבר הוא איתי יותר, הוא באזור ה-300 גרם בשבוע, ולכן חשוב גם לזכור את זה, מאוד קל ליפול למקום של ההשוואות, מה אבל לפני שנתיים כשעשיתי כך וכך ירדתי הרבה יותר, מה אני אף פעם לא התעסקתי בדיאטות ובמשקל, ופתאום כל מה שאני עושה זה לרדוף אחרי איזשהו מספר שאני זוכרת ששקלתי והגוף משתנה. ולכן חשוב להבין שגם קצב הירידה משתנה וגם הירידה היא לא רק במספרים, היא בתחושה שלי עם עצמי, בתחושה שלי בבגדים, כי אנחנו לעיתים נראה שינוי בהרכב הגוף, פחות שומן ביטני, יותר מסת שריר, ולכן כשיש איזושהי שקילה מאכזבת, אני קודם כל שואלת את מי שמולי, האם הופתעת? הרגשת שירדת? אם התשובה היא כן, את לא מבינה, יש מכנס שלא, נסגר עליי, עכשיו לא רק שהוא נסגר, אני גם מצליחה לשבת איתו והכפתור לא עף. זה מדד מדהים ואפילו הרבה יותר אמין, כי הוא נותן באמת גושפנקה לתחושה שלנו, ולשינוי שאנחנו עוברות, גם אם אנחנו צריכות להתרגל ולא לראות את זה באיזשהו מספר אבסולוטי. אז הבגדים שלנו בהחלט יכולים לספר על הדרך ועל המסע שאנחנו עוברות. מעניין לשאול כמה מכן מחזיקות בארון איזה בגד או ג'ינס מלפני 5 שנים כיעד מעין בגד מטרה. אז פה אני רוצה רגע להציג את שני הצדדים לרעיון הזה של בגד מטרה. בגד מטרה כן יכול הרבה פעמים להיות השראה, הוא יכול להיות כלי להנעה של תהליך ירידה במשקל, אבל הוא טומן גם סיכון לתסכול עם היעד רחוק מדי או לא ריאלי. תהליך החזרה למשקל, כמו שהעלייה הייתה הדרגתית ולקח לה זמן, גם הירידה היא כזו, היא לוקחת זמן וצריך וכדאי שתהיה מלווה בסבלנות ובקבלה עצמית גם של הדרך! חשוב לדעת להציב מטרות הדרגתיות, לחגוג כל שינוי וכל התקדמות לאורך הדרך. ככה נוכל לשמור על מוטיבציה גבוהה בלי לפגוע בדימוי העצמי, בתחושת המסוגלות, בטח ככה כשאנחנו מרגישות כבר עייפות ורבויות מהדרך והתהליך. אז בגד מטרה זו שיטה פופולרית ככה לשים לעצמנו איזשהו יעד לחזור למשקל או למראה, או אפילו הבגד מזכיר לי תקופה שככה אני גם רוצה לחזור אליה. זה פריט לבוש שמסמל איזשהו יעד. והאם הוא מגביר מוטיבציה או שמא מציב יעד לא ריאלי? אז עכשיו נרחיב על זה. בעצם לצד הרצון שלנו לראות שינוי ולראות את המספרים בפועל משתנים, מחקרים פסיכולוגים מראים שהגדרות מטרה ברורות לגמרי יכולות לשפר את המוטיבציה ולעודד נחישות. אז בגד מטרה יכול להיות איזושהי תזכורת מוחשית ליעד רצוי, הוא יכול לסייע לי להתמיד בתהליך הירידה במשקל. הרעיון של חזרה לבגד מהעבר מעניק איזו תחושת הישג וסיפוק, אבל כשהיעד הוא מושג. הרבה פעמים כשאני מדברת ככה לאורך הדרך ובתהליך, על מה משקל היעד ונזרק לאוויר איזשהו מספר, אני תמיד שואלת, מתי שקלת? מתי היית ככה? והרבה פעמים אנחנו מגלות שאותו משקל יעד או משקל נכשף הוא משקל שהיה לפני כל כך הרבה שנים, בחתונה, לפני ההריונות, לפני כשהייתי בשיא הכושר…האם זה ריאלי להציב בגד מטרה כשאני לא אותו בן אדם עכשיו, זה שלבש את הג'ינס? האם זה נכון לקחת את בגד המטרה, כשאני כבר לא אותו אדם כמו זה שלבש את הג'ינס הזה לפני חמש שנים? האם זה הוגן? האם הלילות, העומס, החרדות הכלכליות, המצב ההורמונלי, אני אחרי הריון, אני בהריון, אני ככה בלילות קשים עם ילדים קטנים אני בגיל המעבר.. האם זה הוגן לקחת את אותו בגד שלא השתנה ולהציב אותו כיעד עבור עצמי ועבור הגוף שלי שהשתנה? אז מוטיבציה היא רק הסטרטר הראשוני, זה רק ככה הפוש הראשוני לדרך ולתהליך, ולכן כל כך חשוב שתהליך של שינוי תזונתי לא יהיה תפריט אלא יהיה הרגלים והבנה. וגם בגד היעד, אולי לא נכון את הבגד מלפני חמש שנים? אולי למרות שזה מאכזב, נכון לקחת את הבגד משנה שעברה שכרגע לוחץ עליי ולכן אני לא לובשת אותו ולהפוך אותו לבגד המטרה? בואו נזכור שגם הרכב הגוף ומבנה הגוף שלנו משתנה לאורך החיים, במעגל החיים הנשי אנחנו עוברות כל כך הרבה שינויים, ולכן יכול להיות שאני אחזור לאותו משקל, אבל בגד המטרה לא ירגיש אותו דבר! ואז אני בעצם נוחלת פה איזושהי אכזבה. אז האם זה נכון שיהיה בגד מטרה? מאוד תלוי, מאוד משתנה. האם היעד הוא ריאלי? האם אני בערך באותה נקודה נפשית והורמונלית וגם ברמת החיים כמו שהייתי אז כשלבשתי את הבגד? הבגד לא השתנה, האם את השתנת? ואז נדע האם בגד המטרה הוא ריאלי שנותן איזשהו דרייב וחשק או משהו רחוק מדי שלא יצליח להביא לי את תחושת ההצלחה שכל כך חשובה לאורך הדרך. הגביע הוא לא בסוף, הגביע הוא לאורך הדרך בכל מיני נקודות שונות! אז דיברנו היום על כמה מושגים: קודם כל על המשקל שמהווה את ״הציון״ שלי לדרך שלא תמיד הגישה הזו נכונה או אפילו הוגנת. היא לא נכונה או הוגנת כי היא לא רואה את כל המשתנים שנלקחים בחשבון. היא לא רואה את העומס, את הוויתורים, את המצב ההורמונלי שאני נמצאת בו. דיברנו על כך שכשאנחנו מתמקדות אך ורק במספר על המשקל אנחנו מפספסות לחלק לעצמנו גביעים בדרך על השבוע שהיה לי, על העובדה שהצלחתי לבחור נכון לצד האתגרים, על העובדה שאני מבינה שאני בתהליך ותהליך הוא כזה, הוא לא גרף אחד ישר בכיוון אחד למטה. הוא קצת עולה וקצת נשאר קבוע וקצת יורד וצריך להבין את זה ולקבל את זה באהבה. כשאנחנו שמות את המשקל בצד אנחנו מצליחות להתמקד בעצמנו, בנו, בשינויים שאנחנו מרגישות, שאנחנו מרגישות יותר טוב, יותר בשליטה, יותר נוח בבגדים למרות שעדיין לא החלפתי מידה. אנחנו רואות את ההרגלים שאנחנו מצליחות ליישם ולהטמיע ולהפוך אותם לאורך החיים שלנו. וכשאנחנו מסתכלות על בגד המטרה אנחנו צריכות להבין האם הוא באמת מטרה, הוא לא השתנה, האם את השתנת? ואולי בכלל הגביע בהחלפת מידה או לאורך הדרך הוא לחגוג את הניצחון הזה ואת ההצלחה בשופינג בהתאמת מלתחה ולא בשאיפה לחזור לג'ינס שהיה נכון לאותה אישה שהייתה אז לפני כמה שנים… מזמינה אתכן לעשות ניסוי, להזיז את המשקל לשבוע, לשבועיים, לנסות להסתכל על עצמכן, על התחושה עם בגד שקצת חששתן ללבוש, על בגד המטרה שלכן האם הוא ריאלי, האם הוא באמת מחדיר בכן מוטיבציה? או אולי יוצר תסכול? ואולי במקום טקס השקילה שגורם להרבה חרדה, הרבה מצמצמות את האכילה יום לפני… האם באמת הוא מקדם את המטרה שלי? או אולי דווקא אפשר לשים את המשקל בצד, לחזור אליו פעם בחודש ולישאר באמת בעל הדופק מול המראה, מול עצמי כדי שנצליח גם להתבונן בלי מספרים שיבלבלו אותנו, עלי, על הדרך ועל ההצלחות שהיו לי. אז תודה רבה לכן שהייתן והקשבתן ואני מקווה שאתן לוקחות משהו קטן מהפרק הזה